ניתן לחלק חומרים אנטי-סטטיים לשני סוגים: סוג ציפוי חיצוני וסוג ערבוב פנימי. סוג ציפוי חיצוני סוכן antistatic מתייחס לסוג של סוכן antistatic בשימוש על פני השטח של חומרים פולימריים. סוג הערבוב הפנימי הוא כאשר חומר הפולימר נמצא במצב מותך ונוסף לערבוב הפנימי באופן שווה.
מנגנון אנטי-סטטי
המנגנון של הסוכן האנטי-סטטי הוא בעיקר שהקבוצה ההידרופילית של הסוכן האנטי-סטטי מגבירה את ההיגרוסקופיות של פני השטח של הסרט, סופגת לחות באוויר, יוצרת סרט מים דקים, וממלאת את תפקיד ההיגרוסקופיות של טעינות חשמליות.
סוג ציפוי חיצוני: בעיקר כדי להגדיל את ריכוז היונים על פני השטח של הסרט, לנטרל את המטען החיובי עם אניונים או לנטרל את המטען השלילי עם cations כדי למנוע הצטברות של תשלום.
סוג ערבוב פנימי: בתהליך של יציקת חומר פולימר, להוסיף ריכוז מספיק של חומר antistatic. כאשר התערובת נמצאת במצב מותך, מולקולות הסוכן האנטי-סטטי יוצרות סידור כיווני בממשק שבין השפם לאוויר, והקבוצות הליפופיליות מוטבעות ברף, והקבוצה הליפופילית מוטמעת בין השפתיים. קבוצת המים משתרעת לחלק החיצוני של השוסף. לאחר שנרפאתם, הקבוצות ההידרופיליות במולקולות הסוכן האנטי-סטטי מיושרות כולן לכיוון צד האוויר כדי ליצור שכבה מוליכה מונומולקולרית. במהלך תהליך עשיית הסרט, מולקולות הסוכן האנטי-סטטי בתוך החומר ימשיכו לנדוד אל פני השטח, מה שהופך את האפקט האנטי-סטטי לאורך זמן. מאז שני סוגים לעיל של סוכנים antistatic להשיג מטרות antistatic על ידי ספיגת לחות סביבתית והפחתת התנגדות פני השטח של החומר, הם תלויים מאוד לחות סביבתית. לכן, ככל שהלחות הסביבתית גבוהה יותר, כך ספיגת המים של מולקולות הסוכן האנטי-סטטי חזקה יותר, והביצועים האנטי-סטטיים משמעותיים יותר. ככל שטמפרטורת הסביבה גבוהה יותר, כך תכולת המים הרוויים באוויר גבוהה יותר, כך תנועת אדי המים חזקה יותר, כך ההגירה של מולקולות אנטי-סטטיות בסרט מהירה יותר, והאפקט האנטי-סטטי טוב יותר.